אגרנות כפייתית
המדריך הגדול בנושא טיפול באגרנות כפייתית והתמודדות עם אגרנים כפייתיים בישראל.
תופעת האגרנות הכפייתית ודרכי ההתמודדות איתה
העידן הנוכחי הוא תקופה של שפע ומאפשר לנו לרכוש מוצרים רבים ללא כל קושי וללא צורך לייצר אותם בעצמנו, כפי שהיה בעבר. הקלות שבה ניתן להשיג פריטים שונים גורמת לא פעם לעודף חפצים ולצורך להיפטר ממה שכבר לא משרת אותנו. יש כאלה שמצליחים למסור או לזרוק פריטי לבוש, רהיטים או חפצים אישיים אחרים שאינם זקוקים להם עוד, ויש אחרים שמתקשים להיפרד מאביזרים שונים אף על פי שאין בהם צורך.
כולנו מכירים את הקושי להיפרד מבגד שאהבנו אך כבר אינו מתאים יותר, אבל יש אנשים שהצורך לאגור ולא לזרוק הוא הרבה יותר עמוק. לתופעה הזאת קוראים אגרנות כפייתית והיא מוגדרת כהפרעה נפשית הגורמת סבל לאגרנים ולסביבתם הקרובה.
אגרנות היא מצב שבו אנשים אוספים ואוגרים חפצים שונים שאין בהם כל ערך או שימוש, חלקם ישנים, חלודים או שבורים, ויוצרים מפגע לסביבתם. המצב הזה, שלרוב נמשך שנים, פוגע במרחב הביתי, ביכולת לנקות את הבית או אפילו לנוע בו בחופשיות. הפגיעה בבני הבית האחרים היא קשה ולפעמים הדבר מהווה מפגע תברואתי הגייני ואסתטי גם לשכנים או לסביבת המגורים הקרובה.
מה זה מחלת אגרנות?
אגרנות כפייתית (Hoarding Disorder) מוגדרת כהפרעה הגורמת לאגירה ולאיסוף של חפצים ופריטים באופן כפייתי. החפצים שאותם אגרן אוסף יכולים להיות עיתונים ישנים, אריזות, בקבוקים, מכשירים חשמליים ישנים, עטיפות של מוצרים, עלונים ועוד.
אגרנים אוספים את הפריטים לאורך שנים והאחסון שלהם בבית או בחצר הבית יוצר קושי גדול עבור אחרים. אחת הבעיות הנגרמות בשל כך היא חוסר היכולת להזמין אנשים לבית שבו מתגוררים אגרנים כפייתיים, הבושה של בני המשפחה וגם של האגרן עצמו, שאינו יכול לשלוט במצבו ולרוב מתבודד.
כיוון שהאגרן בדרך כלל אוסף את החפצים בתוך ביתו, המצב יכול להגיע לחוסר יכולת להשתמש בבית למגורים, להפריע לגישה למטבח, למקלחת או לחדרים, דבר שמהווה פגיעה קשה באיכות החיים של האגרן ושל בני משפחתו.
עבור בני משפחה של אגרן או אגרנית מדובר במטרד של ממש ולא פעם עולים רגשות כעס, ייאוש ותסכול. האגרן עצמו אינו רואה בעיה בכמות החפצים ובהפרעה שלהם לשאר בני המשפחה, והמודעות שלו לפגיעה התברואתית נמוכה. במקרים שלאגרן יש מודעות למצבו הקשה, הוא לא פעם נמנע מלפנות לטיפול בגלל בושה ואולי חוסר אמונה ביכולת לסייע לו.
8 גורמים אפשריים להתפתחות אגרנות כפייתית
לאגרנות כפייתית יכולות להיות סיבות נפשיות רבות, וחלקם גם סובלים מהפרעה נפשית הנקראת הפרעה טורדנית כפייתית (OCD). בין הסיבות להתפתחות אגרנות ניתן למנות:
1. דיכאון
2. חוסר מוטיבציה
3. הזנחה
4. אירועי עבר בילדות וטראומות מזריקת פריטים אהובים
5. חפצים שהיו שייכים לאדם אהוב שנפטר
6. אֶבל מתמשך
7. הורים שהיו אגרנים
8. חוסר איזון במוח בגלל גורמים נוירולוגיים פיזיולוגיים
עידן השפע והיכולת לרכוש מוצרים בלחיצת כפתור הקלה על אנשים המכורים לקניות וחלקם גם אגרנים כפייתיים, כך שהאפשרות לרכוש מוצרים רבים שאין בהם צורך ולאגור אותם היא תופעה חדשה יחסית ונוספת של אגרנות.
איך ניתן לאבחן אגרנים כפייתיים?
התופעה נפוצה יותר בקרב המין הגברי ובשל היכולת להסתתר בבית ולהתבודד קשה לגלות מקרים כאלה. ישנם מקרים שבהם בני משפחה או שכנים שסובלים מהמפגע התברואתי ומהריח העולה מבית של אגרן מזמינים פקחים לטיפול במצב. לא תמיד האדם עצמו מוכן להיבדק או לקבל טיפול גם אם הוא מודע לבעיה ולקושי.
הסימפטומים של הפרעת אגרנות לרוב מופיעים כבר בגיל ההתבגרות, אך האבחנה נעשית בדרך כלל בגיל מבוגר יותר. אגרן כפייתי יכול להיות מאובחן על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג ומצריך טיפול מקצועי.
פעמים רבות הפנייה מגיעה מצד בני משפחה התוהים איך להתמודד עם אגרן כפייתי ולסייע לשיפור במצבו. ההפרעה כוללת מאפיינים של חוסר שליטה, כפייתיות וחרדה, אך בניגוד לסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית הם חיים בנוח עם הלכלוך וחוסר הסדר.
האם כל אספן הוא אגרן כפייתי?
ישנם מקרים של אגרנות קלה וישנם אספנים של פריטים העושים זאת מתוך פיתוח של תחביב ולשם הנאה, כמו איסוף בולים. האגרנות הכפייתית שונה מאספנות ויש לה מניעים אחרים.
האיסוף של אגרן אינו נעשה מתוך בחירה או תחביב והחפצים נשמרים ללא צורך ממשי. אין חיפוש אחר פריטים מסוימים, אין שמירה מסודרת וזה בהחלט אינו תחביב אלא הפרעה קשה שמצריכה טיפול ממוקד.
טיפול מקצועי במצב של אגרנות כפייתית
טיפול באגרנות כפייתית מצריך בדרך כלל כמה סוגים של התייחסות, ופעמים רבות הוא כולל גם שילוב של תרופות. כיוון שמדובר בהפרעה על רקע של חרדה ודיכאון, לרוב יינתן טיפול בתרופות המשנות את רמת הסרוטונין במוח (SSRI). אבל תרופות אינן מספיקות במצבי אגרנות. טיפול כולל צריך לתת מענה גם לצד ההתנהגותי ולכן טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) הוא המענה הטוב ביותר במקרים אלה.
הטיפול עוסק בכל מאפייני ההפרעה, בגורמים היוצרים חרדה, בקושי להיפרד מפריטים, בצורך הבלתי נשלט לשמור, בפחדים, ביכולת לשחרר, בפן האסתטי והתברואתי ובמציאה של חלופות אחרות לצרכים הנפשיים.
טיפול בהפרעת אגרנות כפייתית יכול להיות לא פשוט כיוון שיש לו כמה מרכיבים היוצרים את הבעיה. במקרים מסוימים יהיה צורך לגלות מִנַין נובע הצורך באגירה, מהן האמונות העומדות מאחורי ההתנהגות הזו, מהן המצוקות המסתתרות מתחת להררי האיסוף וכיצד אפשר להיפטר מהצורך לאגור.
החלק ההתנהגותי של הטיפול כולל אימון הדרגתי בזריקת חפצים שאין בהם צורך תוך טיפול בפחדים העולים בעת פעילות זו, וקבלת כלים להתמודדות עם החרדה העולה. ההדרגתיות של הטיפול והאימון בשחרור חפצים במקום אגירה מיועדת לנטרל את הפחד של האגרן מפני משהו רע שיקרה אם יזרוק את הפריטים השונים. מדובר על חשיפה הדרגתית של פינוי מקום, אסתטיקה, היגיינה וניקיון.