דרמטילומניה
המדריך הגדול בנושא טיפול בדרמטילומניה והתמודדות עם חיטוט כפייתי בעור בישראל.
הפרעת דרמטילומניה ודרכי הטיפול בה
דרמטילומניה היא הפרעה המאופיינת בחיטוט כפייתי בעור באזורים שונים בשל דחף בלתי נשלט. הסובלים מההפרעה חשים צורך לחטט בעור, לגרד אותו, להסיר עור יבש, נמשים, נקודות חן, ועל ידי כך פוצעים את העור ועלולים לסבול מחבלות, פצעים, זיהומים, צלקות ונזקים בלתי הפיכים. ההפרעה מתבטאת בגירוד, בשיוף, בחריטה באמצעות הידיים, השיניים, חפצים חדים או בציפורניים, ומשתנה מאדם לאדם על פי אופי ההפרעה וחומרתה.
כיצד משפיעה הפרעת דרמטילומניה על האדם?
מבחינה חיצונית ההפרעה באה לידי ביטוי בחבלות, בפצעים פתוחים, בצלקות ובגירודים שאינם מחלימים באזורים שונים, בהם עור הפנים, שפתיים, כתפיים, גב, בטן, צוואר, חזה, ידיים, אוזניים והרקטום. ישנם אזורים נסתרים שבהם הסימנים אינם נראים כמו הקרקפת, וחלק מהסיבות לכך הן ניסיון להסתיר את החיטוט על ידי בחירה בחלק גוף מוצנע.
דרמטילומניה (Excoriation Of Skin) עלולה לגרום לבידוד חברתי המלווה בבושה ובמבוכה, בעיקר אם הצלקות וסימני הגירוד ופציעות העור נראים לעין. הם עלולים לסבול מדימוי עצמי נמוך, מחוסר ביטחון, מתחושות אשמה ומדיכאון, עד כדי פגיעה עצמית. הסובלים מההפרעה מודעים למעשיהם, לחוסר ההיגיון שבפעולות הללו ומנסים להסתירן אך המצוקה הרגשית חזקה מהם והם מתקשים להפסיק.
מבחינה נפשית החיטוט והגירוד החזרתי האובססיבי מיועדים להרגיע מצבי חרדה ולחץ, ולכן הפרעה זו מקושרת בדרך כלל להפרעה טורדנית כפייתית (OCD), שגם בה יש התנהגות אובססיבית במצבי חרדה. הדחף הבלתי נשלט יכול לגרום להתעסקות בעור במשך שעות בשל לחץ נפשי, במטרה להרגיש הקלה ושחרור, אך לרוב לאחר הקלה זמנית יש תחושה של בושה, אשמה, מבוכה, דיכאון והחרדה מופיעה שוב.
שכיחות הפרעת דרמטילומניה אצל ילדים ומבוגרים
בקרב האוכלוסייה נמצא ששכיחות הפרעת דרמטילומניה עומדת על 2%-4%, ומחקרים מצאו כי נשים נוטות לסבול ממנה יותר מגברים. לא רק מבוגרים סובלים מההפרעה, ונמצא כי גם ילדים ובני נוער סובלים מדרמטילומניה. מצבים של בעיות עור כמו אקנה, אקזמה או פסוריאזיס יכולים להוות טריגר לעיסוק בעור ולהתפתחות ההפרעה.
האם חיטוט כפייתי בעור זה דבר מסוכן?
דרמטילומניה יכולה לגרום לצלקות, לחתכים, לפצעים ולנזק בלתי הפיך לעור ולרקמות, כאשר הפצעים הנגרמים מגירוד וחיטוט עלולים גם לגרום לזיהומים מסוכנים. אך לא רק סימנים צריכים להדאיג כשמדובר על הפרעת דרמטילומניה, כיוון שבקרב הסובלים מההפרעה קיימת שכיחות גבוהה יותר בנטייה להתאבדות.
ישנם שלושה סוגים להפרעה:
1. גירוד או חיטוט קומפולסיבי – שתכליתו להפחית את רמת החרדה האובססיבית והגירוד כטקס קומפולסיבי המהווה רגיעה זמנית.
2. גירוד או חיטוט אימפולסיבי – שתכליתו הקלה גופנית רגעית כפי שאנו חווים אחרי עקיצת יתוש או צורך בגירוד בגב, אך בהפרעה מדובר על דחף בלתי נשלט.
3. גירוד וחיטוט שבו יש דחף אימפולסיבי וקומפולסיבי במקביל.
אבחון הפרעת דרמטילומניה על ידי אנשי מקצוע
כדי לאבחן דרמטילומניה חשוב לשלול מחלות עור אחרות היכולות להיות מושפעות מגורמים פסיכולוגיים והורמונליים כמו אקנה, אקזמה ופסוריאזיס. הגירוד והחיטוט בעור מופיעים ביותר מאזור אחד בגוף וכוללים גם נשיכות, לעיסות של העור, שפשוף, קילוף ושימוש במכשירים נוספים.
דרמטילומניה משויכת למשפחת הפרעות טורדניות כפייתיות, אך יש כאלה הרואים בה חלק מהפרעת הרגלים כפייתיים מזיקים ((BFRB, שאנשים הלוקים בה נוהגים לתלוש שיער, לכסוס ציפורניים, לנשוך לחיים או שפתיים באופן כפייתי בניסיון להרגיע את עצמם ולשלוט ברגשותיהם.
חיטוט כפייתי בעור מתבטא בכמה צורות: חיטוט באוזניים, גירוד בעיניים ובאף, קילוף שפתיים ונשיכת שפתיים, גירוד בקרקפת, חיטוט בנקודות חן ובנמשים, שפשוף וגירוד של פצעים או של גלדים, חיטוט בתוך העור כדי להוציא שערות מתחת לעור, גירוד חזרתי ברקטום.
איך ניתן להפסיק לחטט בעור?
כולנו מכירים את ההנאה של גירוד בגב, גירוד של עקיצת יתוש או הכנסת קיסם לאוזניים. יש בכך הנאה רגעית הנובעת מעוררות של מערכת העצבים המשחררת סרוטונין ונוירוטרנסמיטור הגורמים למצב רוח טוב ולהנאה. ככל שנגרד יותר נרצה לעשות זאת יותר כיוון שזה גורם הנאה. עם זאת, במקרה של דרמטילומניה מדובר על חיטוט שאינו גורם הנאה דווקא, כיוון שהוא יכול להוביל לפציעות, לחבלות ולחתכים. החיפוש אחר הרגעה ושלווה באמצעות חיטוט וגירוד אינו מביא לתחושה הרצויה ולכן הוא גם אינו נפסק אף פעם, אלא אם מטפלים במצב באופן מקצועי.
טיפול עצמי בחיטוט וקילוף העור הוא קשה ליישום ולרוב יש חזרה לדפוסים הישנים. עם זאת, ניתן להקל על המצב על ידי כיסוי האזורים המועדים לגירוד ולחיטוט בפלסטרים, מריחת אלוורה לצורך הרגעת המקום ועוד.
כדי לפנות לטיפול מקצועי צריך קודם כול להבין ולהפנים שיש צורך לטפל בבעיה, שניתן לשפר את איכות החיים, לצאת ממעגל הבושה ולהודות בה. ההפרעה אינה חולפת מעצמה, ולכן נדרש סיוע, ואם האדם עצמו אינו מודע לבעיה או לאפשרות הטיפול בו, נדרש מישהו אחר שיפנה אותו לגורמי המקצוע. הטיפול היעיל לבעיה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), וייתכן שיהיה צורך גם בשילוב תרופות מרגיעות או תרופות אנטי דיכאוניות (SSRI) כדי להצליח להתמודד עם החרדות בשלב הראשון ולהפחית את עוצמת הדחף.
גישת טיפול זו, המתבצעת לרוב באופן פרטני, רואה בהפרעות נפשיות פרשנות לא מסתגלת של המציאות המובילה להתנהגות חריגה. לכן הטיפול מתמקד בשינוי דפוסי החשיבה והתגובה ההתנהגותית של המטופל לסיטואציות הבעייתיות עבורו במטרה להצליח להסתגל.
אף על פי שהפרעת דרמטילומניה מצריכה טיפול מקצועי ואינה חולפת מעצמה, ההחלמה ממנה אפשרית. טיפול קוגניטיבי התנהגותי מאפשר מודעות לרגשות, למחשבות ולדחפים העולים אשר גורמים לאדם לפגוע בעור שלו ולפצוע אותו. במהלך הטיפולים השונים בשלל שיטות משנים את ההרגל של החיטוט כדרך הרגעה בטכניקה של היפוך הרגל, באימון למודעות ובשליטה בגירויים (Stimulus Control). ישנם טיפולים נוספים היכולים לסייע כגון קבלה ומחויבות (ACT), ביופידבק, מיינדפולנס (MBCT), יוגה, דיקור, פעילות ספורטיבית והשתתפות בקבוצות תמיכה.