טריכוטילומניה - תלישת שיער
המדריך הגדול בנושא הפרעת תלישת שיער כפייתית בישראל.
טריכוטילומניה – מה זה בכלל?
טריכוטילומניה היא אחת מקשת ההפרעות הנפשיות הנכללות ב-OCD (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית) ומתבטאת בתלישת שיערות מתוך דחף אוטומטי וחסר שליטה בעקבות מצבי לחץ.
האזור הנפוץ ביותר הוא משיכת שיער שצומח על הקרקפת, אך התופעה כוללת גם תלישת גבות, תלישת ריסים, משיכת שיער חזה, זקן, שפם ואף ערווה.
כמו ביתר הפעולות המאובחנות כ-OCD, תלישת שיער מהשורש היא הטקס החוזרני שגורם לתחושת הקלה וסיפוק, ולכן היא מתחזקת במצבים של חרדה ומתח.
אך בזמן שבהפרעות אחרות הטקס החוזרני לרוב קשור במחשבות השליליות עצמן (למשל מחשבה טורדנית הנוגעת לחיידקים ולכלוך גורמת לשטיפת ידיים אובססיבית), כשמדובר בטריכוטילומניה המחשבות הכפייתיות אינן עוסקות בשיער עצמו.
בנוסף, כאשר תלישת השיער הופכת להרגל שגור – היא נעשית באופן תמידי וללא מחשבה, גם לא במצבי משבר הדורשים הרגעה. זאת בניגוד להפרעות טורדניות כפייתיות אחרות שמופיעות בעיקר בעקבות טריגר ספציפי.
מתי תלישת שיער מהשורש הופכת לתלישת שיער כפייתית?
לא פעם יוצא לנו למשוך את השיער, אם במתכוון או תוך כדי שאנו עסוקים בדבר מה. אך מתי יש להגדיר זאת כהפרעת תלישת שיער?
טריכוטילומניה מאובחנת לרוב בשלב שבו כבר קיימים אזורים קירחים שלא הספיק לצמוח בהם שיער חדש לאחר התלישה. זה אומר שהמעשה הופך לכפייתי כאשר העיסוק בו משבש את התפקוד שלנו, וכאשר אובדן השיער הופך בולט וגורם למקור הסתרה ובושה מול הסביבה.
כאמור, תלישת שערות כפייתית אינה נעשית מתוך שעמום אלא כמענה למצוקה. גם אם היא הופכת לאוטומטית, המקור שלה הוא תחושות מתח וחרדה. התלישה מעניקה רוגע, סיפוק ואפילו הנאה – ולכן היא 'ממכרת' והופכת לאובססיבית והרסנית.
סימן נוסף לטריכוטילומניה הוא ביצוע טקסים נוספים הקשורים לתלישת השיער, כמו כרסומו, לעיסתו ונשיכתו, או התעסקות ומשחק בו.
תלישת השיער לא חייבת להיות מהגוף בלבד – אלא יכולה להתבטא גם בתלישת פרווה של חיית מחמד, תלישת עלי כותרת מפרחים וכל פעולה היוצרת את האפקט של משיכה וניתוק אובייקט מבסיס שבו הוא היה נטוע.
הפרעת תלישת שיער אצל ילדים
טריכוטילומניה אצל ילדים נפוצה בעיקר בגילאי יסודי עד החטיבה המוקדמת, אם כי התופעה יכולה להתבטא גם אצל פעוטות ואצל בני נוער. יש לסייג שתינוקות רבים נוטים למשוך ולתלוש שערות אך לרוב לא מדובר בטריכוטילומניה והם מפסיקים לעשות זאת ככל שהם גדלים.
חשוב להבין שבגילאים מוקדמים כל דבר עלול לגרום למצוקה חברתית, לריחוק ולפצעים נפשיים שמשאירים את חותמם שנים קדימה. בייחוד כשמדובר בתלישת שיער ראש, גבות או ריסים – אשר משפיעה על המראה החיצוני ויכולה להיתפס כחריגה.
במקרה של תלישת שיער אצל ילדים בגיל קטן, דרושה תשומת הלב של המבוגרים האחראיים כדי לאתר את הבעיה בשלביה המוקדמים – לפני שנעשים מאמצים מודעים להסתרתה על ידי הילד.
איזה טיפול בטריכוטילומניה הוא המומלץ ביותר?
טיפול בטריכוטילומניה צריך להיעשות בשני מישורים: מחשבתי והתנהגותי. ברובד המחשבתי, יש להשקיט את מצב החרדה או הלחץ אשר גורמים למשיכת השיער מלכתחילה. ברובד ההתנהגותי, יש להתגבר על הדחף האוטומטי לתלוש את השיער ולסגל הרגלים חדשים להרגעת המצוקה הגופנית.
לפיכך הטיפול המומלץ הוא טיפול CBT אשר עובד על דפוסי מחשבה שליליים ועל הרגלים התנהגותיים הנובעים מהם. יש להדגיש כי טיפולים פסיכולוגיים או בתחום הפסיכותרפיה יוכלו גם הם לסייע להפחית את תלישת השיער ולהתמודדות עמה.
כשמדובר בתלישת שערות אצל ילדים, הטיפול יכלול גם מעורבות בוגרת דרך הדרכת הורים, כדי להקנות גורם אחראי שיפקח ויעקוב אחר מצב הילד.
גם אצל מבוגרים נהוג להמליץ לשתף את הסביבה והאנשים הקרובים, כדי להדריך אותם להתריע בפני המטופל או להזכיר לו כשהם רואים אותו תולש את שיערו, מכיוון שזה עלול לקרות באופן אוטומטי מבלי שהוא שם לב.
האם במצב של טריכוטילומניה טיפול עצמי יכול לעזור?
באופן מצער, טיפול עצמי בטריכוטילומניה הוא קשה מאוד ולא תמיד מניב תוצאות. זאת בגלל העובדה שתלישת השיער הכפייתית נעשית מתוך היסח הדעת וללא שליטה, וקשה מאוד לסגל הרגלים אחרים שיספקו את הדחף הגורם לה.
בנוסף, התופעה עשויה להשתנות ו"להמיר" עצמה להפרעות אחרות – למשל אדם שימנע מעצמו את תלישת השיער מהראש, ימצא את עצמו מחטט בעור עד כדי פציעתו או תולש ריסים או שערות ידיים.
פעמים רבות מי שיחשבו שהצליחו להפחית בתלישת השיער, עלולים לחוות נסיגה בהתאם לשינוי במצב ההורמונלי או לתקופות לחץ בחיים, כך שהבעיה למעשה לא נעלמה כפי שחשבו. מחקרים מראים שהיעלמות ספונטנית של טריכוטילומניה היא נדירה יחסית.
עם זאת, מכיוון שמריטת שיער מתגברת במצבים של חרדה, חלק מהפתרון הוא בהחלט בידי הסובל מטריכוטילומניה – בניסיון להשרות סביבה רגועה ולהימנע ממצבים מלחיצים ככל האפשר.
בסופו של יום, קשה להתמודד עם המצב לבד ולכן דרכי סיוע לתולשי שיער יהיו אפקטיביות יותר דרך גורם טיפולי מתאים, כגון פסיכולוג, פסיכיאטר, פסיכותרפיסט או כל בעל מקצוע חיצוני המוסמך להעניק טיפול ב-OCD.
טיפול בתלישת שיער לשיפור מיידי של איכות החיים
כאמור, טריכוטילומניה אינה רק משפיעה בפן האסתטי על אובדן שיער, אלא יש לה השפעות וסיבוכים הקשורים בביטחון עצמי, בקשרים עם הסביבה ועוד.
דחף אוטומטי שאינו בעל שליטה, במיוחד אם מנסים למנוע אותו ולא מצליחים, עלול לגרום לתחושות קשות שמופנות כלפי העצמי: למה אני לא מסוגלת להפסיק? האם אני עד כדי כך חלשה? אם אני לא שולטת בעצמי בתלישת השיער ודאי לא אוכל לשלוט בעצמי מול פיתויים אחרים… וכדומה.
הניסיון להסתיר את אובדן השיער עלול לגרום להימנעות מקשרים אינטימיים, ובאופן כללי מקשרים קרובים ושהייה ממושכת. המצוקה החברתית משאירה את הסובלים מטריכוטילומניה מאוד בודדים, והדבר הזה כשלעצמו עלול להחריף את מריטת השערות.
בסופו של דבר, המשיכה האובססיבית של השיער גורמת גם לנזק בריאותי. שורשי השיער נחלשים, פעולת התלישה היא אלימה וגורמת לפצעים וגירויים בעור וכאשר העור חשוף הוא עלול ללקות בזיהומים שונים.
כל ההשלכות הללו פוגעות באורח החיים ובתפקוד היומיומי, ולכן הטיפול בטריכוטילומניה הוא הרבה יותר מהפסקת הרגל רע – אלא פילוס דרך חדשה של איכות חיים רגועה, בריאה ונטולת בושה והסתרה.