הפרעת גוף דיסמורפית - BDD
המדריך הגדול בנושא טיפול בהפרעת גוף דיסמורפית והתמודדות עם הפרעת דימוי גוף בישראל.
מהי הפרעת גוף דיסמורפית (BDD)?
רוב האנשים לא רואים בעצמם מושלמים, וכמעט כל אדם היה בוחר לשנות משהו בגופו אם היה יכול. ולמרות זאת, רוב האנשים חיים בשלום עם המראה שלהם, ואם משהו מאוד מפריע להם הם דואגים לשנות זאת באמצעות טיפולים שונים. יש תקופות בחיים שאנשים מביטים במראה ולא מרוצים, בעיקר בתקופת גיל ההתבגרות, יש ימים שכולנו קצת יותר עסוקים במראה שלנו ויש ימים שאנו מקבלים באהבה את עצמנו.
התרבות בעידן הנוכחי מקדשת את החיצוניות, אנו חשופים לתמונות, למראה החיצוני של ידוענים, לעיסוק בטיפולים אסתטיים קיימים וליכולת לשנות את המראה שלנו בטכנולוגיה המתקדמת הקיימת היום. אף על פי שרוב האנשים מקבלים את עצמם ולא עוסקים בכך באופן אובססיבי, יש אנשים שרואים בעצמם פגמים ועסוקים בכך באופן כפייתי.
הפרעת גוף דיסמורפית או בשמה הנוסף הפרעת דימוי גוף (Body Dysmorphic Disorder) נחשבת לשייכת לתחום ההפרעות הטורדניות כפייתיות, שכן הסובלים ממנה עסוקים ללא הפסק במראה החיצוני שלהם, מוטרדים מפגמים שהם חושבים שיש להם באיברים שונים בגוף וחווים מצוקה קשה המפריעה לחייהם.
המחשבות הטורדניות והאובססיביות המאפיינות את ההפרעה קשורות בסוג זה לאיברי גוף, לראייתם בצורה מעוותת, להפיכתם לנושא שמעסיק ללא הפסק, גם אם האדם עצמו הוא היחיד שרואה זאת. בחברה קיימים מסרים המובילים לחתירה של קבלה ואהבה עצמית, אך מן הצד השני יש גם צורך להיות במצב של שיפור מתמיד, לחתור להתאמץ לשנות מה שאפשר כדי שהאדם ייראה במיטבו.
הצריכה הבלתי פוסקת של ניתוחים קוסמטיים, אימוני כושר, הסרת שיער וטיפולים אסתטיים שונים הם חלק מהמציאות הקיימת, אך אנשים הסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית (BDD) מטילים את כל ה"מגרעות והפגמים" שהם מוצאים בעצמם על היכולת לשנות אותם באמצעות טיפולים.
הפגמים שהסובלים מההפרעה מוצאים בעצמם גורמים להם לדימוי עצמי ירוד, כך שהם בטוחים שכל מה שהסביבה רואה בהם אלה אותם פגמים, שברוב המקרים אף אחד לא רואה, אך זה אינו משכנע אותם. ואכן, שיעור גבוה של הסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית מגיעים לטיפולי אסתטיקה בכל גיל.
איך אנשי מקצוע מאבחנים הפרעת גוף דיסמורפית?
אף על פי שההפרעה פחות מוכרת, היא שכיחה מאוד ולעיתים קשה לזיהוי ואבחנה. בקרב לא מעט אנשים, בעיקר צעירים וצעירות, אך גם בקרב נשים מבוגרות יותר, יש רצון לשנות ולשפר את המראה באמצעות ניתוחים, הזרקות, הסרת קעקועים, שינוי צבע עיניים, שיער, שיזוף, הבהרת צבע עור, הלבנת שיניים, שאיבות שומן ועוד.
השפע הקיים של טיפולים ואפשרויות לשנות והביקוש לכל אלה יכול ליצור בלבול בקרב המטפלים והרופאים, שלא תמיד מזהים שהרצון לשינוי מגיע על רקע של הפרעה קשה. על רקע זה של הפרעת גוף דיסמורפית יכולים להופיע גם דיכאון, חרדה, התבודדות, הפרעות אכילה, שנאה עצמית, עצבנות ואף ניסיונות אובדניים.
כיוון שהעיסוק של צעירים במראה החיצוני מאוד נפוץ בשנים האחרונות, לא תמיד ברור שהרצון לשנות מגיע ממטרד אובססיבי שמקורו בהפרעת גוף דיסמורפית. יש לא מעט אנשים צעירים וגם פחות צעירים העסוקים בפעילות גופנית מאומצת וקיצונית, בדיאטות שונות, בטיפולים קוסמטיים מוגזמים, כך שהדרך לזהות ולאבחן את ההפרעה הופכת להיות מאתגרת. גם פלסטיקאים אינם ערים להפרעה ולדרך לזהות מצבים שאינם מאפשרים לבצע הליכים רפואיים קוסמטיים, בהם דיכאון חמור, מאניה ופסיכוזה.
אחת הדרכים המסייעות לאבחון BDD היא בעזרת שאלון הפרעת גוף דיסמורפית, שבו האדם יכול לענות על שאלות לגבי תפיסתו את עצמו, את גופו ואת הדימוי שהוא חושב שיש לו בעיני אחרים. באופן זה למטפלים קל יותר לזהות את מצבו של המטופל גם על סמך תשובותיו לשאלון עצמי.
מהם הסימנים שמציגים אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית?
הפרעת גוף דיסמורפית מתארת מצב שבו האדם מוטרד ועסוק באופן כפייתי במראה שלו ורואה בו פגמים, למשל ביחס למשקל גופו, צבע עורו ומרקם העור, מבנה הגוף, מבנה הפנים, השיער ועוד. כדי להתמודד עם הליקויים שהאדם בטוח שיש לו הוא יכול להשתמש בחומרים ותוספים במטרה לשנות את מבנה גופו, לפנות לטיפולים אסתטיים, ניתוחים קוסמטיים או לעשות פעילות גופנית מוגזמת. אחת התופעות הידועות של BDD היא הפרעות אכילה, בעיקר אנורקסיה.
הסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית עסוקים במה שאחרים אולי רואים בהם, במחשבות אובססיביות על הפגמים שלהם, חשים בושה ואף מבוכה להיראות עם מה שהם חושבים שהכי בולט במראה שלהם. הם בטוחים שהם מכוערים ושהסביבה רואה זאת, אף על פי שהסביבה ברוב הפעמים מביעה תמיהה לגבי התפיסה העצמית שלהם. המתמודדים עם BDD בטוחים שכשמחמיאים להם זה נובע מרצון לא לפגוע בהם כי הם חשים שהפגמים שלהם נראים לעיני כול.
הדרך של הסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית להתמודד כוללת כמה אסטרטגיות:
• הימנעות – התנהגות המיועדת להימנע מלחשוף את אותם איברים שהם מתביישים בהם, עד כדי התבודדות.
• שימוש מוגזם באיפור – שימוש באיפור בניסיון להסתיר מה שהם תופסים כפגמים בפניהם.
• אימוץ תנוחת עמידה מסוימת במטרה לשנות את מנח הגוף ואת המבנה הנראה שלו או להסתיר איבר מסוים. הכנסת הבטן, עמידה בפרופיל מסוים או ההפך, הימנעות מחשיפת הפרופיל.
• שיזוף מופרז או שימוש בחומרים להבהרת העור.
• הסתרת חלק מהפנים על ידי שיער.
• הימנעות מאירועים חברתיים, מקרבה רומנטית, הימנעות מקיום יחסי מין או הקפדה על חושך מוחלט.
• בהייה ארוכה וחוזרת במראה כחלק מטקס כפייתי במטרה לבחון את הפגמים ואת הדרך להסתירם.
• עיסוק אובססיבי בהשוואת מראה גופם והאיברים ה"בעייתיים" שלהם לאחרים, במטרה לקבל אישור לכך שהם עצמם פגומים.
הגורמים האפשריים להתפתחות הפרעת גוף דיסמורפית
הסיבות והגורמים להתפרצות ההפרעה אינם ברורים לחלוטין, אך ישנם כמה גורמים ביולוגיים הקשורים בחומרים במוח, גורמים סביבתיים, נטייה גנטית, תכונות אישיות ואירועי חיים טראומטיים היכולים לגרום לכך.
דרכי טיפול מומלצות בהפרעת גוף דיסמורפית
אף על פי שמדובר בהפרעה מאתגרת לזיהוי ולטיפול, נמצא שטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא היעיל ביותר להתמודדות עם הפרעת גוף דיסמורפית. לפעמים יהיה צורך גם בשילוב תרופות נוגדות דיכאון וליווי פסיכיאטרי. כמו כן, קיים טיפול יעיל בחשיפה ומניעת תגובה אשר יעיל להפרעות טורדניות כפייתיות.